פסק-דין בתיק ב"ל 27663-10-11

1.         בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 11.9.11 (להלן: "הועדה").

הרקע העובדתי:

2.         הועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 3.5.11 (ב"ל 39361-08-10, כב' השופטת ר' צדיק), אשר הורה, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תונחה:

"עניינו של המערער יוחזר אל הועדה הרפואית באותו הרכב, על מנת שתשוב ותקבע שיעור נכותו של המערער בגין ממצאי בדיקת M.R.I לגבי ברך שמאל, כעולה ממצאי הועדה בסעיף 21 לפרוטוקול, מיום 8.8.10.

הועדה תתייחס מפורשות לשאלה האם ממצאי בדיקת M.R.I מעניקים נכות לפי סעיף 48(2)(4).

                        הועדה תזמן את ב"כ המערער לטעון בפניה".

3.         כאמור, הועדה התכנסה ביום 10.7.11, עיינה בפסק הדין, שמעה את טיעוני ב"כ המערער וקבעה כדלקמן:

"הועדה עיינה בפס"ד ומקבלת את טיעוניו של עו"ד. הממצאים בבדיקת ההדמיה כשלעצמם אינם מקנים נכות. הנכות נקבעת על פי תיפקוד. אולם ישנו פער שאינו מובן לחברי הועדה בין הממצאים בהדמיה לבין חוסר התפקוד המרשים שמפגין המערער. הועדה מבקשת שתינתן לה האפשרות לעין בתיקים עבי הכרס של המערער וכן מבקשת הועדה בדיקה נוירולוגית ואורטופדית.

הועדה מבקשת בדיקת E.M.G . של הגפים התחתונות. הועדה מבקשת להקצות לתיק יחיד לשתי ועדות עם נוכחות של המערער".

4.         ביום 24.7.11 התקבל אצל המשיב מכתבו של ב"כ המערער לפיו הוא מתנגד לביצוע הבדיקה שנתבקשה על ידי הועדה, משום כך שלדידו בקשתה של הועדה אינה עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית הדין ולפיכך המערער לא יבצע את הבדיקה.

            ב"כ המערער ביקש מהועדה לסכם את הדיון.

5.         ביום 11.9.11 התכנסה הועדה פעם נוספת, ללא נוכחות ב"כ המערער וקבעה כדלקמן:

"לאחר עיון בפסק הדין ותוצאות M.R.I 10.12.08 קובעת הועדה כי הפגיעה המניסקלית והשינויים הניווניים אינם מהווים נכות עצמאית אלא פועל יוצא של חוסר יציבות בברכיים ודפוס התנועות הפתולוגי של רכיביה.

לדיון זה ביקשה הועדה E.M.G של גפים התחתונות, ובנוסף זימנה את המערער לבדיקה.

הועדה עינה במכתבו של עו"ד אורי וינינגר מיום 24.7.11 בו הורה למרשו לא לבצע את הבדיקה שנדרשה בועדה קודמת ( E.M.G ) מיום 10.7.11. וכן לא להופיע ...וכאמור בסעיף 21 הועדה דוחה את הערר וקובעת שאין החמרה.

טענות הצדדים:

6.         לטענת המערער, מדובר בועדה שהתכנסה בפעם שלישית והיא מסרבת לפעול על פי הנחיות בית הדין. המערער טוען כי אין מחלוקת כי קיימת אצלו פגיעה מיניסקיאלית ושינויים ניווניים, וכן כי פגימה זו היא נלווית לפגיעה שאירעה למערער בתאונת העבודה.

            בנסיבות אלה, המערער סבור כי יש להחליף את הרכב הועדה. עוד טוען המערער כי בנסיבות חריגות אלה על בית הדין להפעיל את סמכותו הטבועה ולקבע נכות לפי הסעיף המתאים למיניסקוס.

7.         לטענת המשיב, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, וודאי שאין מקום שבית הדין יקבע בעצמו את דרגת הנכות המתאימה.